סיפורה של רונה

את רונה פגשתי לאחר לידתה השניה.

היא חדשה בעיר. היא לבד.

משפטים אחדים לתוך שיחת ההיכרות הראשונה שלנו, 10 ימים לאחר הלידה, והבדידות מקבלת פשר נוסף:

רונה היא בת חסרת אמא.

אמא שלה בחיים. רונה טיפלה בה מאז ומעולם ומטפלת גם כיום.

אפילו אם בדיוק עשו ברית לתינוק שלה והיא מוצפת וצריכה לטפל בו ובאחיו הגדול, בן השנתיים.

רונה חייכנית, חדה ומצחיקה אבל כששאלתי אותה מה שלומה היא התחילה לבכות.

לשאלתי, היא משיבה שזה בגלל שהיא לא רגילה ששואלים אותה את זה. היא לא רגילה שדואגים לה.

רונה הצליחה למצוא בן זוג מקסים. סופר. כזה שיכול באותו זמן גם להיות נהדר וגם...לא לדאוג לה: פשוט אין לו יכולת להכיל את הבלי העולם הזה. כשהיא ממש ממש רוצה משהו, היא יודעת שהוא לא יכול להתארגן ולהביא לה את מה שהיא כל כך כל כך רוצה. זה לא שהוא לא רוצה. הוא פשוט לא יכול.

הוא לא יכול לדאוג לאוכל, הוא לא יכול לסדר את הבית, הוא יכול להיות אבא נפלא לבן שלהם, אבל כשצריך לקחת אותו מהגן, היא עושה את זה.

הנה, רק אתמול היא הלכה עם שני הילדים מרחק עצום ברגל. מהגן של הגדול עד הבית. 10 ימים אחרי לידה. הגדול לא היה מוכן ללכת ברגל, הוא רצה לשבת בעגלה של הקטן. כך, ביום הכי חם של השנה, צעדה רונה לביתה עם תינוק במינשא וילד בעגלה. היא הגיעה הביתה מותשת ממש.

אחר כך, כדי להיות אמא נהדרת, החליטה לעשות זמן איכות עם הילד הגדול שלה ולקחה אותו לבית קפה. הוא שאל 10 שאלות בשניה במשך שעתיים. שאלות קשות. קיומיות. של ילד קטן וחכם. היא יודעת שזה בגלל חרדה. תגובה ללידה. אבל היא הרגישה שעוד רגע תשתגע...

עכשיו אני כאן, שומעת אותה, והיא שוב בוכה.

ואז שואלת אם היא יכולה ללכת להתקלח...

בזמן שהיא התקלחה בישלתי לה מרק ומג'דרה.

היא אמרה שאף אחד אף פעם לא בישל בשבילה.

ואני חשבתי – כמה קשה העולם למי שאף פעם לא שאלו אותה מה שלומה, שאף פעם לא בישלו לה.

אמא נהדרת שהיא בת של אם נעדרת ושהחיים שלה הם שיחזור מתמיד של היותה ילדה שלא דואגים לה, לא מטפלים בה.

גם 10 ימים לאחר הלידה.