הימים הראשונים לאחר הלידה – גרסת התינוק - חלק ב׳

חכו קצת עם לרחוץ אותי, זה ישתלם לכם

תינוקות נולדים מרוחים בוורניקס, מעין חומר שעוותי שמנוני בו הם מכוסים בזמן שהייתם בתוך מי השפיר. כמות הורניקס על תינוקך יכולה להיות מרובה או קטנה וזה תלוי בגורמים שונים ולמשל שבוע ההריון.

יש סיבות שונות לא להסיר את הוורניקס מעורו של הרך הנולד ברחצה בימים הראשונים. בין השאר, נראה שהוורניקס תורם לוויסות חום הגוף של התינוק וגם מגן על העור מהתייבשות וזיהום במעבר מסביבה מימית לאוויר. הריח הייחודי של הוורניקס מפעיל מנגנונים ראשוניים של היקשרות בין התינוק לאם באמצעות ריח. וכך, אם יש אפשרות, והתינוק לא מכוסה בהפרשות רבות מדי, כדאי מאד לדחות את הרחצה שלו במספר ימים.

בכל מקרה, העור העדין של התינוק, יתקלף במוקדם או במאוחר (לפעמים כבר בימים הראשונים ולפעמים מעט מאוחר יותר). שימון העור בקרם או בשמן אמבט לא "מטפל" בקילוף שלמעשה אין צורך לטפל בו...כמו העור, גם שערו של התינוק יתחלף בשבועות הראשונים לחייו. שיער ראשו וגם הפלומה שעל גופו ינשרו קרוב לוודאי ואת מקומם יתפוס שיער שהגוון שלו יכול להיות שונה מזה עימו נולד התינוק.

הציפורניים של התינוק יכולות להיות ארוכות. ארוכות יותר ככל ששבוע הלידה מתקדם יותר. בימים הראשונים ואפילו בשבועות הראשונים לאחר הלידה, לא גוזרים ציפורניים. בשלב הזה הן עדיין מחוברות כמעט עד הקצה לעור שמתחתיהן וקיצוץ שלהן יכול לפצוע. עם זאת, תנועותיו הלא רצוניות של התינוק שרובן מתרחשות סביב פניו מובילות לא אחת לשריטות...אפשר למנוע ממנו בעדינות להגיע עם הציפורניים לפנים או להאריך את השרוולים עד מעבר לכפות הידיים. אבל...קרוב לוואי שהוא בכל זאת ישרוט את עצמו כי כך עושים כולם ו...זה לא נורא. הציפורניים עדיין רכות וגמישות בשלב זה ומה שנראה כמו שריטה מכאיבה, נעלם בתוך שעות ספורות.

פליטה, רעד, שיהוק וגרעפס...

ביממה הראשונה לחייו, תינוק, ובמיוחד תינוק שנולד בלידה קיסרית, פולט מעט מי שפיר. אפשר לשמוע "שמשהו עולה לו" ולראות את רפלקס ההקאה, עם פליטה של מעט נוזל. לא להיבהל. אפשר להחזיק את התינוק בתנוחה זקופה לרגע. בהמשך, תעשו הכרות עם הפליטה: יש תינוקות שפולטים המון ויש כאלה שבכלל לא. פרט למקרים קיצוניים, זה מצב תקין ולא מראה על בעיה רפואית. בימים ובשבועות הראשונים, כשנפח הקיבה של התינוק קטן, הרבה פעמים הוא יאכל יותר ממה שקיבתו יכולה להכיל והפליטה תהיה פשוט העודפים.

במקרים אחרים, בהם יש פליטות גדולות ותכופות, יתכן שמדובר בחוסר בשלות של הספינקטר בוושט שמוביל לריפלוקס. אין סיכוי רב שתיתקלו בתופעה הזאת בימים הראשונים שכן כמויות האוכל קטנות ובתינוק יונק הקולוסטרום וחלב המעבר גם סמיכים יותר מחלב בשל ולכן לא נפלטים בקלות.

תינוקות קטנים ובריאים רועדים לעיתים, גם אם לא קר להם. הרעד הזה לא מעיד על בעיה כלשהי והוא נרגע כשמערסלים את התינוק, כשהוא נינוח וכשהוא יונק. הרעד קשור להבשלה המוחית של הילוד ויעבור בתוך מספר שבועות.

תופעה נוספת שמטרידה הורים יותר ממה שהיא מפריעה לתינוק היא השיהוק, או באנגלית hiccups. השיהוק מוכר לאמהות רבות עוד מהזמן בו התינוק שהה בביטנן...(זוכרת? קפיצות קטנות של העובר?). השיהוק קשור להתפתחות של מערכות הנשימה והבליעה של התינוק. השיהוקים אינם מעידים על בעיה, אינם מצריכים שינוי בהתנהלות עם התינוק וככלל – לא מפריעים לו במיוחד. אם בכל זאת חשוב לך לנסות להפסיק גיהוקים, אפשר להרים את התינוק למצב אנכי,לתת לו שלוק של חלב או להציע לו מוצץ.

ומה לגבי גיהוק, המכונה גם גרעפס? נדמה כי הגרעפס הוא משאת נפש של מבוגרים המטפלים בתינוק קטן. כאילו שהאושר של התינוק תלוי בו....ובכן – הגרעפס פחות חשוב ממה שאנו נוטים לחשוב, או לפחות – לא תמיד חשוב: תינוקות נוטים לבלוע אוויר במהלך היניקה או האכילה מבקבוק. האוויר שנבלע יוצר תחושת מלאות ולכן, אם יש גרעפס שמחכה להשתחרר במהלך הארוחה, שיחרורו יכול לפנות מקום לעוד קצת חלב ולשפר את הרגשתו של התינוק.

מאידך, לא תמיד בולעים אוויר וזה בעיקר משתנה מתינוק לתינוק. פגשתי הורים רבים שלא נרגעו עד שהצליחו להפיק גרעפס מהתינוק המתוק שלהם, ואם "לא הצליחו" ראו בכך כישלון. אגב, ההנחה כי "גאזים" (קוליק) קשורים בגרעפס שלא יצא, מוטעית.

עד כאן גירסת התינוק לימים שלאחר הלידה.

תינוק קטן יודע להבדיל רק בין "טוב לי" ל"לא טוב לי" המשימה שלנו היא ללמד אותו שהעולם אליו הגיע הוא מקום טוב.

התינוק לא לגמרי נולד כשמסתיימת הלידה, ואנחנו פה לעזור לו לסיים את השלב האחרון בבריאתו, את "הטרימסטר הרביעי", בצורה הרכה והנעימה ביותר.

מזל טוב לכולכם!