• michalagross

הימים הראשונים לאחר הלידה – גרסת התינוק - חלק א׳

עודכן ב: 8 ינו 2019


את אחרי!

כל כך הרבה הכנה, פיזית, מנטלית, רגשית ורוחנית השקעת בלידה והנה – פרי בטנך כאן!

ומה עכשיו?

בהנחה שהוא ואת מרגישים טוב (שאם לא כן, כל מה שכתוב כאן יחכה מעט, וממש ממש בקרוב תהיו ביחד), עכשיו הזמן לעשות היכרות. מי אתה? מי את? איך אתה מריח? איך נראות אצבעות הרגליים שלך?

ההיכרות הזאת, נתמכת על ידי תהליכים פיזיולוגיים בלתי מודעים ובלתי נשלטים (כמו הורמונים אימהיים ורפלקסים של התינוק) אבל יש גם דברים שתרצי לדעת

מגע, חוסר מגע, משהו לוחץ עליי, מה אני שומע?




בני האדם הם היצורים שיולדים תינוקות הכי פחות בשלים (פרט לחיות כיס אבל להן יש...כיס).

התינוק הקטן הזה, שכבר נושם אויר, שומע קולות ומתבונן בעיניו הפקוחות...בעצם עדיין לא ממש נולד. מבחינת הצרכים שלו - הוא עדיין עובר, הדברים שגורמים לו לשרות בטוב, להירגע ולשגשג הם בדיוק אותם הדברים שלהם היה זקוק ברחם. מצד שני, הוא כבר לא שרוי בסביבה המושלמת שהיתה לו בית בחודשים האחרונים – בתוך הגוף שלך.


כעת, הגוף שלו (וגם הנשמה) צריך להסתגל:

1.לטמפרטורה משתנה, שאיננה סביב 37 מעלות, בדיוק כמו הטמפרטורה שלו

2.לכוח המשיכה, שכעת, כשהוא לא צף במים, מופעל עליו ביתר שאת

3.לתחושת רעב ולהתרחשויות שנובעות ממערכת העיכול שלו שהחלה לעבוד

4.למגע בלתי ממוסך על ידי מים – ידיים שנוגעות בו, בד שעוטף אותו

5.לחוסר מגע – ברחם לא היה אף חלק בו שלא היה במגע עם שק מי השפיר, דופן הרחם או איבר אחר בגוף שלו.


בעיקר בשבועות האחרונים שלפני הלידה, התינוק היה ארוז וגבולות גופו הוגדרו היטב על ידי כל אלה.


עיניים, חיוך, עור של אמא - כמה דברים חדשים אני מכיר היום!

ויש עוד דברים רבים שאליהם התינוק לומד להסתגל, כמו, למשל, מסרים ממערכת החושים שלו, שגם היא נולדה אל העולם הרחב (אחרי שהתקיימה ברחם, ביחד איתו) – אור חזק, קול שלא מסונן על ידי שכבות של גוף אימהי ומי שפיר, ריח שנישא באויר, טעם של דברים שבאים לפיו....

ומאידך – חסכים חושיים –פתאום השתרר שקט! הוא רגיל לרעש בלתי פוסק, של מערכת הנשימה של אמא שלו, של מערכת הדם שלה שמייצרת רעש קבוע של זרימה בעורקים, של הלב ההולם שלה…


הוא גם לא רגיל לחוסר התנועה הזה....כשהיה בבטן, לא היה נייח לרגע – גם כשאמא לא זזה, גם כשישנה, הסרעפת שלה נעה ואיתה – גם הוא....

יש כאב או אי נוחות שהוא עדיין לא מכיר, אבל יש גם יכולת להתמתח, ישנה הצפה אבל לצידה פליאה. הוא חסר אונים אבל אז עוטפים אותו, מחבקים אותו, הוא מריח את אמא, הוא מרגיש את העור שלה, הוא טועם קולוסטרום, הוא פוקח עיניים ומתבונן. הוא פוגש עיניים. וחיוך.


רק שלא יפרידו אותי ממנה, אני כבר מזהה את העור שלה

בפרק חייו הראשון התינוק נמצא בתקופת החלמה מן הלידה.

יתכן שהלידה היתה ארוכה, עם צירים שכיווצו ולחצו, יתכן שהיתה חטופה, עוצמתית ומהירה, יתכן ששהה זמן ארוך בתעלת הלידה או שנשלף בלידה קיסרית מבלי לעבור בתעלת הלידה, בלי לעבור את ה"סחיטה" שהיה יכול לקבל בה ובאופן שהפתיע אותו כי לא היו צירים ומהלכים פיזיולוגיים שטבעיים ללידה, ייתכן שהיה צורך בשימוש בוואקום כדי לעזור לו לצאת לאוויר העולם ועכשיו יש לו אי נוחות בקרקפת. יכול להיות שחומרי אילחוש שאימו נזקקה להם עברו למחזור הדם שלו והוא קצת מנומנם, אולי רמות הסוכר שלו לא מווסתות כי לאימו היתה סכרת הריונית....כל כך הרבה אפשרויות…


בשש השעות הראשונות שלאחר הלידה קורים תהליכים דרמטיים בגוף התינוק:

כשהוא מתחיל לנשום בכוחות עצמו הריאות צריכות להסתגל לתפקידן ומתרחשת ספיגת הנוזלים שבהם. גם במחזור הדם של הילוד חל שינוי דרמטי כאשר כלי הדם העוברי שעקף את הריאות של העובר (דוקטוס ארטריוזוס) נסגר ומתנוון ומערכת הדם המערבת הובלת חמצן נכנסת לפעולה. כדי לזרז את ההחלמה מן הלידה ולתמוך ככל האפשר באתגרי ראשית החיים, חשוב מאוד שישמר חום גופו של התינוק. במיוחד כשהוא רטוב בנוזלי הלידה, הוא מאבד חום במהירות רבה וזו אנרגיה חיונית מאד בשלב זה.


פסגת שאיפותיו עכשיו היא להיות במגע של עור לעור, על אמא, ולא להפרד ממנה ככל האפשר. החום על בית החזה של האם מותאם ומווסת את חום גופו של התינוק שמונח עליו. כמובן שחשוב לכסות את התינוק והאם וכן לחמם את הסביבה לטמפרטורה סבירה. זו הסיבה שלעיתים אין הדבר מתאפשר בחדר ניתוח שהוא חדר קר במיוחד, והסיבה שבגללה ביותר ויותר חדרי ניתוח מאפשרים הזרמת אוויר חמים לכיוון התינוק המונח על האם. כשהתינוק נינוח ושרוי בטוב, הוא מוכן לחקור בפיו ולמצוא פטמה, רפלקס המציצה שלו יגרום לו לנסות לינוק. כמובן שקולוסטרום שיגיע לפיו יהיה מבורך. הנקה בשעה הראשונה לאחר לידה משפיעה היטב על ראשית ההנקה, על המהירות בה הרכב החלב ותכולתו יתאימו עצמם לצרכיו של התינוק.


לא להפריע לי, אני מרוכז, אני מתחיל לראות פרטים

ומה אם אמא צריכה טיפול? או מקלחת? מגע של עור לעור יכול להיות גם עם אבא או עם כל מי שאוהב את אמא ומלווה אותה. גם את הלב הפועם שלו אפשר לשמוע ולהרגע. אפשר למצוץ את הזרת (הנקייה וגזוזת הציפורן) של מי שמחבק אותו ולהרגע!


למה התינוק מסוגל בשלב זה?

כאמור – הוא שומע, מריח, טועם, חש במגע ורואה. חלק מהחושים מפותחים יותר וחלקם פחות מיד עם הלידה. למשל – הראיה, עדיין לא בשלה. היכולת לראות פרטים מתפתחת, כאשר בשבוע הראשון אין עדיין אבחנה מושלמת ויש טשטוש מסויים. המרחק האופטימלי למיקוד הראייה בשלב זה הוא המרחק שבינו ובין מי שמחזיק בו.


ההעדפה של תינוק בשבועות הראשונים לחייו היא לקווי מתאר, הבדלים ברורים (ניגודים) ודפוס המזכיר פני אדם – עיניים, פה. זו הסיבה שכשינסה להתמקד, נראה לרוב שהוא מרוכז במקום בו הפנים "נגמרים", בקו השיער למשל. או בתמונה שמאחורינו ואפילו יותר טוב – במסגרת שלה ובהבדל שבינה ובין הקיר הלבן.


אני לא מתכנן את זה, זה רק רפלקסים

התנועה הרצונית ותכנון פעולה מאד מינימליים אצל תינוק בן יומו. רוב ההתנהגות שלו מקורה ברפלקסים. הנה כמה חשובים:

רפלקס החיפוש (rooting) – הרפלקס שמשרת את חיפוש הפטמה. בעת רעב או כשיש גירוי על הלחי, התינוק יטה את פניו ויחפש את הפטמה. לפעמים, גם כשהתינוק שבע, מגע של בד על הלחי שלו יפעיל את הרפלקס ויפר את שלוותו.

רפלקס המציצה – שגורם לתינוק למצוץ מה שנכנס לפיו – פטמת שד או בקבוק, מוצץ או אצבע. הרפלקס הזה מגיע לבשלות רק סביב שבוע 35 של העובר ולכן יהיה פחות מפותח אצל תינוקות שנולדו טרם זמנם. רפלקס המציצה הוא חלק מהתפקוד המסונכרן רפלקסיבית של יניקה-בליעה-נשימה.

רפלקס מורו – פתיחה מבוהלת של הידיים לצדדים ולאחריה סגירה שלהם למעין חיבוק. קורה רק בשכיבה על הגב, יכול להיות מופעל כשמפשיטים את התינוק, כשראשו נשמט לאחור או מרעש חזק אבל גם בלי שום סיבה נראית לעין...הרפלקס הזה מטריד את התינוק ומפריע לו להירגע. אפשר למתן את אי הנוחות על ידי איסוף ועירסול בידיים של מישהו מבוגר, על ידי עיטוף בשכיבה על הגב או על ידי שכיבה על הבטן.

ואחד חמוד – רפלקס האחיזה (grasping) – התינוק תופס אצבע או חפץ ששמים בכף ידו.


לחלק השני של גרסת התינוק - הקליקי כאן

1588 צפיות

להיות איתי בקשר

להיות לאם, מיכל גרוס

Tel: 054-667-6779

Email: info@beamom.co.il

עקבו אחריי

  • Facebook - White Circle

​© 2018 להיות לאם מיכל גרוס