כדאי להיות מוכנה לכמה מצבים שבהם תתקלי בימים הראשונים לאחר הלידה, ולחשוב מה תעשי לפני שכל המסע החדש יתחיל. לדוגמא: בחרת שלא להניק? אל תחכי לכאב של הגודש וטפלי בהפסקת ייצור החלב ממש בימים הראשונים.
איך נקל על הגוף שלנו בימים הראשונים?
הגוף שלך עבר זה עתה מאמץ בלתי נתפס. קרוב לוודאי שאת מותשת, כאובה, הבטן שלך מרגישה לך לא לגמרי שלך. לאט לאט תביני מה קורה, איך זה מתקדם, מה את יכולה לעשות כדי להקל על עצמך, תראי מה נוח לך יותר או פחות. נוח לך בבגדי בית החולים? כאלה שאין בעיה ללכלך ולהחליף ככל שתרצי? אולי נוח לך בבגדים שהבאת מהבית? הפדים שמסופקים על ידי בית החולים מספקים אותך או שאת משתמשת באלו שהבאת מהבית? אפשר גם וגם – פד עם כנפיים מהבית ועליו פד של בית החולים. ותחתוני רשת או חד פעמיים גדולים אחרים. ממש כדאי.
יכול להיות שאת מרגישה טוב, שרווח לך לאחר כאבי הצירים. אולי את חשה כאב, במיוחד אם ילדת בקיסרי. במצב כזה, אל תקמצי במשככי כאבי. סמכי על הצוות הסיעודי שנותן לך תרופות שמותר לקחת במינון שמותר לקחת.
אחרי לידה שאינה ראשונה, התכווצויות הרחם שתחושי בהנקות הראשונות יכולות להזכיר רגעים מחדר הלידה...זה כואב, מכווץ ולא מיטיב עם ראשית ההנקה שלך. המלצה: קחי תרופה נגד כאבים כחצי שעה לפני ההנקה.
יש סיכוי טוב שהרגליים שלך עבות משהיו רגע לפני הלידה (וגם אז לא היו ממש דקות...), במיוחד אם קיבלת נוזלים במהלכה. הנוזלים יופרשו באמצעות מערכת השתן. אפשר לעזור לתהליך אם נחים. אם הרגליים לא על הרצפה, אלא על המיטה, בעצם התחילה רשמית תקופת משכב הלידה שלך. משורש ש.כ.ב. אין זה אומר שאת לא צריכה לנוע, להיפך, למשל תנועה לאחר לידה קיסרית ממש מקדמת את ההחלמה ומקצרת את משך הכאבים. אבל כשלא צריך לנוע - כדאי לנוח, זה גם יפחית דימום (לא להיבהל שהוא קצת מתגבר כשקמים מהמנוחה, הוא פשוט הצטבר שם) וגם ימנע ויפחית גודש ובצקות באזור המפשעה וייטיב עם רצפת האגן המתאוששת שלך.
אם בחרת שלא להניק, אל תחכי לגודש כדי להתחיל לטפל בעצמך. כיום נמנעים ככל האפשר ממתן כדורים. יש דרכים להפסקת ייצור חלב באופן טבעי (עלי כרוב בחזיה, חזיה הדוקה) אבל הכל יהיה יעיל יותר וכואב פחות אם תתחילי לפני שאת מרגישה אי נוחות.
מים: אולי התרופה הכי טובה לגוף שלך בימים הראשונים
מקלחת טובה יכולה לשפר את מצבך מאוד. גם היא חלק מההתיידדות עם הגוף שהשתנה בבת אחת. אם מישהו יכול להיות בסביבתך – מחוץ למקלחת, במיוחד אם התינוק שלך לידך, ולאפשר לך את הביטחון לשהות במקלחת כאוות נפשך, בלי לחץ, זה נהדר. עם זאת, שימי לב לא לעשות מקלחת ארוכה מדי עם מים חמים מדי. זה מוריד לחץ דם וייתכן ותסתחררי...
אחרי לידה נרתיקית, אך גם לאחר לידה קיסרית, במהלכה קרוב לוודאי הוכנס קטטר, יש אי נוחות ביציאות של שתן וצואה. במיוחד אחרי לידה נרתיקית – אמצי לך בקבוק מים מינרליים עם פיית ספורט. בכל פעם שאת נכנסת לשירותים, מלאי אותו במים פושרים מן הברז ושטפי את עצמך. גם פדים ספוגים בתמיסה מפחיתת בצקת (מלח אנגלי, מגנזיום) ומוקפאים יקלו מאד, כמו גם גם תרסיס אלופירסט. ובעניין הטחורים – ישיבה על גלגל מתנפח כבר פחות מומלצת כיום. השתמשי במשחות ייעודיות, רפואיות (תוכלי להתייעץ גם עם האחיות במחלקה) או טבעיות, שטפי הרבה במים פושרים ודאגי לא לפתח עצירות.
האוכל צריך להיות מותאם למצבך ותחושותייך: ייתכן שאת מאוד רעבה ויתכן שעדיין לא. אם ילדת בניתוח בו המעי שלך הוטרד, חכי עם חזרה לאכילה רגילה. אכלי על פי ההנחיות (כלכלה נוזלית ואחר כך בהדרגה דברים קלים לעיכול), זה יחסוך אי נוחות מרובה. גם אם המעי שלך לא הוטרד, אחד מהאתגרים שמצפים לך הוא להסדיר את מערכת העיכול ולהחזיק את גופך למצב של יציאות סדירות. נסי להתאים את התזונה שלך בהתאם: שומן מן הטבע - טחינה, אבוקדו, שמן זית, אגוזים, ושתייה מרובה של מים.
מרוגשת, מותשת ולא מצליחה לנוח? זה טבעי, זה יעבור
מצב רוח מושפע מהמון דברים, לא רק מההורמונים ששוטפים וגואים או יורדים ונעלמים – תלוי באיזה הורמון מדובר. כאמור – לפני רגע היתה פה סערה. הנשמה והרוח צריכות זמן להתארגן. תחילה, יתכן שתהיי בהלם. לא בדיוק מחוברת למה שהיה. ייתכן שתהיי באופוריה, מרוגשת מאד, או אולי מרגישה עייפה אך לא מצליחה לנוח. אל דאגה, עוד מעט זה יתייצב ואת תוכלי לאסוף כוחות בשינה. אם מישהו יכול להיות לידך, זה יגביר ביטחון ויעזור לך להרפות ולנוח. מישהו, לא הרבה ״מישהואים״, אם אפשר להימנע מאורחים בכלל או כמעט בכלל בשלב זה - הרי זה מבורך, אלא אם כן את מרגישה שנוכחות קרובים רבים תהיה דווקא טובה לך.
לידך מצוי תינוק, מצוייה תינוקת, שממש לא מזמן היתה בתוכך. לא פשוט לתפוס את השינוי הזה. לעיתים, ובאופן זמני ביותר, התינוק נראה כמו מי שלפני זמן קצר נלחץ דרך תעלת לידה...קצת מעוך, אולי עם כתמים, לא התינוק היפהפה מהפרסומות לו ציפינו. בניגוד להרבה מסרים שאנחנו מקבלים, במודע או שלא במודע, לא בהכרח "ברגע שהוא יוולד תתאהבי". לא "מיד תשכחי את כל הכאב של הלידה". יש נשים רבות, רבות מאוד, שההבנה שהנפש השרויה לצידם היא שלהם לנצח לוקחת להם קצת זמן, ומרגישות למשך שעות, ימים ולעיתים אף שבועות, מבולבלות, המומות ומגששות באפילה אחר רגש אמיתי, מציף, של חיבור ואהבה. אנא, אנא, אל תיבהלי.
ביום השני, ובעוצמה גבוהה יותר ביום השלישי לאחר הלידה, יש סיכוי טוב שהרגישות שלך תעלה ושטף הרגשות יגבר. יש סיכוי טוב לבכי. שוב - אנא, אל תיבהלי ונסי להרגיע גם את אוהבייך. ככה זה. הכל זורם. דם, חלב וגם דמעות. מין ניקוז, אם תרצי.
ביות מלא, חלקי או אפס הפרדה? אפשר לשלב בין סוגי הנהלים השונים
יש נהלים שונים לשהות הילוד ליד אימו בזמן האישפוז. בוודאי שמעת על אפס הפרדה, נוהל שאפשרי ביותר ויותר מקומות ובו, פרט למקרים חריגים, התינוק נשאר צמוד לאימו מרגע הלידה ועד רגע השחרור הביתה. בדיקות, טיפולים ורישום נערכים ללא הפרדה בין האם והתינוק, לרוב ליד מיטת האם. נוהל אחר הוא של ביות מלא ובו הבדיקות והטיפולים ליילוד נערכים בתינוקיה, אולם פרט לכך הוא נמצא עם אימו לכל אורך השהייה במחלקה ומטופל על ידי הוריו בלבד. ביות חלקי - התינוק נמצא עם אימו ככל שהיא בוחרת, וכשהיא רוצה היא מביאה אותו לתינוקיה, ביום או בלילה.
ביות מלא (וכמובן גם אפס הפרדה) מאוד תומכים בתהליך ההיקשרות הראשוני (Bonding). ההורים לומדים להכיר את התינוק ולטפל בו, עם תמיכה (מסויימת), ואז כשיבואו הביתה הוא יהיה מוכר וצרכיו טיפה יותר ברורים. כמובן שגם ההנקה מקבלת את ההתחלה הטובה ביותר אם התינוק והאם לא נפרדים והוא יכול לינוק על פי דרישה. בחלק מבתי החולים יש מלונית שמאפשרת שהות בתנאי מלון עם תמיכה רפואית וסיעודית ליולדת ולילוד. השירות לא זול אך מפנק. יש נשים ששום פינוק שבעולם לא ישכנע אותן שלא לשוב בהקדם האפשרי הביתה ולהתחיל להתאקלם במרחב האישי והמוכר, בקן שמוכן ומחכה שם.
לסיכום - כדאי שתהיו מוכנות לכל האפשרויות העומדות בפניכן, ולהחלטות שתצטרכו לקבל בימים הראשונים. אתן לא חייבות להגיע להחלטות גורפות לפני הלידה, אך כן כדאי שיהיה לכן כיוון ושתהיו סבלניות כלפי עצמיכן, לא קשות, אם דברים ישתנו בדרך, כי גמישות וקבלה הן שם המשחק פה.